עייפות היא מספרת משכנעת. היא יכולה לתאר ירידה זמנית בקשב, בתגמול, בסבלנות ובשליטה כאמת סופית על עבודה, אהבה, החלמה והעתיד. הבעיות מרגישות גדולות יותר מפני שהמשאבים לפגוש אותן קטנים יותר. הודעה נראית עוינת יותר. מטלה רגילה הופכת לראיה לחוסר יכולת. הכמיהה יכולה להרגיש קרובה יותר, בעוד שהסיבות להגן על ההחלמה נעשות מופשטות. אין פירוש הדבר ששינה מסבירה הכול. פירושו שמסקנות שנוצרו תחת עייפות חמורה ראויות לחותמת זמן.
לאנשים בהחלמה אומרים לעיתים קרובות להגן על השינה, אבל ההנחיה יכולה להפוך לעוד האשמה. השינה עשויה להשתבש בגלל גמילה, טראומה, דיכאון, מאניה, כאב, תרופות, עבודה, הורות, דיור, דום נשימה או ההסתגלות הארוכה של הגוף לאחר שימוש. אי־אפשר תמיד לפתור מציאויות כאלה באמצעות ״היגיינת שינה״. נקודת המוצא האנושית אינה אשמה, אלא הכרה בשינה כמשתנה מערכתי בעל סיבות רפואיות, נפשיות וסביבתיות — ובהפרעה מתמשכת כדבר הראוי להערכה מקצועית.
להיום, הפחיתו את מספר ההחלטות התלויות במערכת מדולדלת. דחו את הוויכוח שאינו הכרחי. אל תשלחו בחצות הודעה בלתי הפיכה. צרו מרחק בין עייפות לגישה למסלול הישן. אכלו משהו פשוט. הפחיתו אור וגירוי בערב. אם אינכם נרדמים, המטרה אינה חייבת להיות ״לגרום לשינה לקרות״. ניסיון לכפות שינה עלול להפוך את המיטה לבחינה. המטרה הקטנה יותר היא ליצור תנאים למנוחה ולהפסיק להוסיף עוררות במקום שבו יש שליטה.
ערב מוגן יכול להיות צנוע. בחרו נקודת עצירה לפתרון בעיות. כתבו את המשימה הראשונה של מחר כדי שהמוח לא יצטרך לשנן אותה כל הלילה. עמעמו מקור אור אחד. הרחיקו את הטלפון. אם יש רעב, אכלו. אם דרוש קשר, בצעו שיחה רגועה במקום להיכנס לגלילה אינסופית. אם לוח הזמנים מאפשר, שמרו על שעת קימה יציבה יחסית. אף פעולה אינה מבטיחה שינה. יחד הן מודיעות למערכת שהיום כבר אינו מסלים.
מחר עדיין עשוי להיות קשה. אבל קושי לאחר מנוחה מסוימת אינו זהה לקושי בלעדיה. ההבחנה חשובה ל־Flow Hijacked משום שמסלולים תלויים בתנאים ולא רק בכוונות. הפעולה של הלילה לא תפתור את הקשר, הקריירה, האבל או שאלת ההחלמה. היא עשויה למנוע ממוח עייף לצמצם כל תשובה לצורת ההקלה הקרובה ביותר. זה אינו דבר קטן. לפעמים השימוש החכם ביותר בסוכנות הוא להפסיק לבקש מן המצב המדולדל של היום לחזות את הטווח של מחר.